close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
 
חדשות אחרונותמומלצים ב'בחדרי'
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

הח"כ החרדי שעומד מאחורי דו"ח המבקר

מי הח"כ החרדי העומד מאחורי דו"ח המבקר נגד השר אורי אריאל ומדוע הוא הגן עליו השבוע. טורו של יעקב ריבלין

7
הדפס
תגיות: מירוןיעקב ריבלין

לא רבים יודעים שמאחורי החזות הקשה והתוקפנית של ח"כ גפני (והוא באמת כזה), יש גם רבדים נסתרים של מענטשליכקייט. אלו יוצאים החוצה כשהוא מפויס ואין מולו איום קונקרטי שמחייב אותו לצאת לקרב. האיש שזכה להכיר את אחד הרבדים האלה השבוע, הוא שר החקלאות אורי אריאל שגורלו אינה לו להופיע ביום רביעי בוועדת הכספים לדיון שנקבע זמן רב מראש בנושא המים.

חברים בוועדה ביקשו לנצל את ההזדמנות ולעשות בו לינץ' על ממצאי דו"ח המבקר שפורסם נגדו רק יום קודם. גפני עצר את זה כמעט בגופו. מי שיסטה מנושא הדיון, יוצא מיד החוצה - הזהיר היו"ר התקיף, והסערה המתוכננת הפכה לדממה.

פרץ האנושיות הזה מפתיע במיוחד על רקע היחסים הסוּפר גרועים בין גפני ואריאל בשנים האחרונות. והוא הופך לסוּפר מפתיע לאור מה שיסופר כאן בשורות הבאות. הדו"ח שפורסם השבוע על מעלליו של אריאל בניתוב כספים לעמותות של מקורבים, הורתו ולידתו בגפני עצמו. גפני היה הראשון שזיהה את חגיגת העברות הכספים של החטיבה להתיישבות במשרד השיכון בראשותו של אריאל בקדנציה הקודמת והוא זה שהעלה אותם לדיון בוועדה לביקורת המדינה. יו"ר הוועדה היה אז ח"כ אמנון כהן מש"ס, ששמח כמובן לעזור. לבקשתו של האחרון הגיע מבקר המדינה בכבודו ובעצמו לדיון ושמע בקשב רב את החשיפות של גפני ועוזריו על העברות הכספים מהחטיבה למקורבי השר אריאל.

המבקר חזר למשרדו והורה לאנשיו לפתוח בבדיקה מקיפה. מאחר וטחנות הצדק טוחנות לאט, ובמשרד המבקר הן מופעלות על רוח הנושבת בעיקר בימי החורף, הממצאים על מעלליו של אריאל בשנים 2013-2015. התפרסמו רק בדו"ח המסכם של השנה האחרונה. אבל טוב מאוחר מלא כלום.

ההחלטה של גפני להציף החוצה את השחיתות, לכאורה, בכספי החטיבה להתיישבות לא התקבלה רק על רקע הדאגה לטוהר המידות. ההפך, לאורך שנותיו הפרלמנטריות, הקפיד הנ"ל שלא לחשוף פרשיות שעלולות לשלוח שומרי תורה ומצוות לחקירות פליליות, או אפילו לחקירות של מבקר המדינה. מי שגדל על חומר האיסור של 'מסירה' לא יכול שלא להירתע מכגון דא אלא אם כן יש לו סיבה מאוד טובה לכך. אם אריאל היה שומר על קולגיאליות דתית-חרדית ולא חוצה את כל הקווים האדומים, גפני היה נושך שפתיים ולא מעלה לדיון בוועדה לביקורת המדינה את החומרים שמככבים היום בדו"ח המבקר. היום בדו"ח המבקר, מחר אולי בחקירת משטרה.

אבל אריאל חצה את כל הקווים האדומים ביחסי המפלגות הדתיות. הרבה יותר מבנט שמעולם לא הגדיר את עצמו כפוליטיקאי דתי, ובכלל לא ממש ברור מה רמת הדת שלו בחייו האישיים. אריאל היה, ועוד מגדיר את עצמו ככזה, עצם מעצמה של הציונות החרד"לית שתמיד שמרה על קשרים טובים עם הציבור החרדי. בוודאי טובים יותר מזו של הציונות הדתית לייט של המפד"ל ההיסטורית.
בהתאם לכך, אריאל נהנה תמיד מכתף תומכת וחמה של המפלגות החרדיות. בפרט בממשלת נתניהו השנייה (תשס"ט - תשע"ג) כאשר האיחוד הלאומי היה מחוץ לקואליציה. אריאל היה אז חבר ועדת הכספים מטעם האיחוד הלאומי וקיבל מגפני, יו"ר ועדת הכספים דאז, הרבה יותר מכל חבר אופוזיציה אחר. כל מענק ביטחוני, למיגון אוטובוסים, או לכל תמיכה נדרשת אחרת ביישובי יו"ש המבודדים - עבר אצל גפני בשקט וביעילות. ממש כמו תקציב נוסף לישיבות ולכוללים. והכל בשם הקולגיאליות הדתית שהייתה אז ערך מקודש.

תקיעת הסכין הראשונה הגיעה מספר שבועות לאחר הבחירות בתשע"ג. בנט חבר לברית האחים הידועה עם לפיד, שהמחיר הידוע והמוגדר שלה מראש היה קואליציה בלי המפלגות החרדיות. בנט לא חשב פעמיים. כמו שהספקנו להכיר אותו לאחר מכן, הוא אח מתחלף. אז של לפיד. בקדנציה הנוכחית של ליצמן ובשבועות האחרונים של דרעי. אדם ללא גבולות, ערכים ומעצורים.

בצר להם קיוו גפני וחבריו שסיעת תקומה החברה בבית היהודי תבלום את המהלך. בלי ההסכמה של אורי אריאל, ברית לפיד ובנט לא הייתה קורמת עור וגידים ובסופו של מו"מ קואליציוני, החרדים היו בפנים ולפיד בחוץ.

אריאל עשה בדיוק ההפך. בזמן שרבנים ואישי ציבור חרדים נפגשו עם ראש ישיבת 'הר המור' הרב צבי טאו, ועם ראש ישיבת 'מרכז הרב' הרב יעקב שפירא, שלח אריאל את אנשיו לשכנע רבנים לאשר את הברית. הראשון ששוכנע היה הרב דב ליאור, רבה של חברון. אנשי אריאל סיפרו לו שהוסכם שלא תהיה כל פגיעה בעולם התורה. שלא יהיו הפרות של הסטטוס קוו. הכול יישאר כפי שהיה, למעט העובדה שהחרדים יהיו מחוץ לממשלה. נזק שאפשר לסבול, מול החשש להקפאת בנייה בשטחים ומו"מ מדיני מסוכן.

ההסכמה של הרב ליאור שברה את ציר ההתנגדות החרד"לית לברית בנט-לפיד נגד החרדים. אם רבה של חברון הידוע בעמדותיו התורניות מסכים לברית - מי יכול להתנגד. קודם לכן הצטרף לתומכי הברית החדשה הרב חיים דרוקמן, אבל לאור עמדותיו האנטי חרדיות הידועות, זה לא היה בגדר הפתעה. על הכרת הטוב של הבית היהודי לדרוקמן, יסופר בהמשך.

כפי שנכתב כאן בשעתו לא אחת ולא שתיים, ברית בנט-אריאל-לפיד הושתתה על העיקרון הבא: לפיד קיבל יד חופשית לפגוע בחרדים ובתקציביהם, ובתמורה הבטיח לא לגעת בתקציבי הציונות הדתית, ואף להגדילם. מה נקרא תקציב חרדי ומה תקציב ציוני דתי? בנושא זה שררה אי בהירות מסוימת. לפיד טען שתקציב הישיבות הוא חרדי ולכן הוא רשאי לקצץ בו בהתאם להסכם. בבית היהודי קוננו שבתקציב זה כלולות גם ישיבות ציוניות למהדרין. כפשרה, הוחלט על קיצוץ כללי בתקציב הישיבות, אך האחרונות קיבלו פיצוי מיוחד בזכות הגדלת ערך הנקודה לבחור ואברך. אגב, הניקוד הזה שריר וקיים עד לעצם היום הזה.

במשך שתי שנות הגיהנום שעברו על הציבור החרדי ונציגיו בממשלת בנט-לפיד, עוד נתלו פה ושם תקוות ברבנים החרד"לים ובנציגים בכנסת שיעשו משהו כדי לעצור את גל הגזירות. קדחת. הם לא עצרו שום דבר ואלמלי הפרנויה של נתניהו מלפיד ופרשת 'ישראל היום' לא היה נותר שריד משונאיהם של ישראל. מי שבלם פה ושם את הגזירות, היו אנשי הליכוד שבשלב מסוים הבינו שהחרדים הם בעלי הברית האמתיים שלהם לקדנציות הבאות, ולא בנט והבית היהודי.

אריאל שהשקיף מנגד על הגזירות נגד החרדים, ידע גם להוסיף עליהן משלו. בלשכתו של גפני אזכרו השבוע את פרשת המענקים הביטחוניים ליישובים ביש"ע בממשלה הקודמת. היקף המענקים הסתכם במאות מיליוני שקלים אך אף יישוב חרדי ביו"ש לא נהנה מהם. "אריאל והחברים שלו תפרו קריטריונים שהוציאו החוצה את כל הישובים החרדיים. לדוגמא: רק יישוב שאינו מונה מעל ששת אלפים תושבים זכאי למענק ביטחוני. כל הערים החרדיות שהן רוב מניין ורוב בניין של ההתנחלויות, לא קיבלו שקל", אומרים בלשכה.

עיקר קצפו של גפני בנושא האפליה האנטי-חרדית של משרד השיכון היה בתחום התקציבים של החטיבה להתיישבות. אריאל קיבל את החטיבה כנראה כפרס על התרומה שלו לצירוף לפיד לממשלה (הביטוי 'פרס' הוא לשון נקייה, כתחליף למשהו שלא רוכשים ממנו קורבנות למזבח), והוא חלב אותה עד הסוף. מאות מיליוני שקלים שאמורים היו לעבור לפריפריה עברו לגרעינים תורניים בתל אביב ולעמותות שלפי דו"ח המבקר נוהלו כנראה על ידי מקורבי אריאל. העמותות קיבלו את הכספים ללא נהלים ברורים, והייתה שם חגיגה אמתית.

גפני שהיה אז חבר בוועדת הכספים, הבחין בכך מהרגע הראשון אך זעקותיו נשמעו כקול קורא במדבר. הוא דרש שהחטיבה להתיישבות תתמוך גם בישובים חרדיים, אך לשווא, בניגוד לפרשת המענקים הביטחוניים שם נתפרו קריטריונים נגד היישובים החרדיים - כאן לא היה צורך גם בכך. החטיבה להתיישבות נמצאת בבעלות ההסתדרות הציונית העולמית, וככזאת היא לא חשופה לביקורת חשבונאית וחוקית של המדינה. שם לא צריך לתפור קריטריונים כדי ללא לתת כסף למי שלא חפצים ביקרו. לא נותנים וזהו.

במשך כל שנותיו של אריאל במשרד השיכון הפכה החטיבה להתיישבות לקרן השפע של הישובים ביו"ש ושל העמותות הד"ליות המקורבות. וראה זה לא פלא, בהסכם הקואליציוני של הממשלה הנוכחית נקבע שהחטיבה תעבור ממשרד השיכון של יואב גלנט למשרד החקלאות של אורי אריאל. האיש והתקציבים שלא נפרדים לעולם.

לטענת גורמים ביהדות התורה, אריאל לא שכח לתעדף את הציונות הדתית גם במסגרת התפקוד השוטף של משרד השיכון. לדוגמא הם מציינים את פרשת הבנייה החרדית התקועה באדמות המושב אחיסמך. אריאל עשה רבות להפשיר את הבנייה אך לא לפני שגבה מס מעבר של שבע מאות דירות שיועדו לציבור הדתי לאומי.

סגירת החשבון של גפני עם אריאל הייתה בהעלאת פרשת החטיבה להתיישבות והגרעינים התורניים בוועדה לביקורת המדינה. הדיון העלה את הסיפור המסריח לכותרות ובעקבותיו העלה עיתון הארץ תחקיר מדהים על מעללי העמותות הד"ליות והגרעינים התורניים ברמת אביב ומרכז הארץ.

החשיפה השבוע בדו"ח מבקר המדינה לא חידשה אפוא דבר לאנשי יהדות התורה, גם לא לתקשורת החוקרת (וגם לא לקוראי מדור זה שניחנו בזיכרון מעל הממוצע. מעלליו, לכאורה, של אריאל פרנסו כאן לפחות חמשה טורים בימי ממשלת בנט-לפיד). מה שנותר זה רק לקוות שההמשך יהיה חקירת משטרה שתבהיר עד תומה את התמונה העגומה. תהיו בטוחים שאם הדברים לא היו אמורים באריאל מהבית היהודי אלא במכלוף מש"ס, כחולי המדים כבר היו מזמן אצלו בלשכה.

דרוקמן נגד ליברמן

כשמעגלים נסגרים סביב אירועים היסטוריים, לעיתים קורה שהם מקבילים. כך אירע שבשבוע בו פורסם דו"ח המבקר על אורי אריאל "זכה" שותף נוסף לברית בנט-לפיד למתקפה משלו. ביום שני השבוע כינס שר הביטחון אביגדור ליברמן מסיבת עיתונאים בחדר סיעתו שהוקדשה ברובה הגדול לפרשת סגירת הפנימיה הצבאית הדתית אור עציון בראשותו של הר' חיים דרוקמן. כזכור לעיל, ובלי רצון להתחשבן ח"ו, דרוקמן היה הראשון שהעניק הכשר לממשלה הקודמת. הכול במקרה.

ליברמן הסביר שבניגוד לטענות הציונות הדתית על אפליה נגדם (הגיעו ימות המשיח. הד"לים זועקים על אפליה) הרי שהשיקולים לסגירת הפנימיה הצבאית הדתית היו מקצועיים בלבד והתקבלו על ידי צמרת צה"ל. הוא תיאר בהרחבה כיצד הוקמו ועדות צבאיות שבדקו ומצאו שאין היום תוחלת והצדקה תקציבית לקיום הפנימיות הצבאיות. בראשות אחת הוועדות עמד קצין בכיר מאוד עם כיפה סגורה. קראו לו עופר בוכריס. בוכריס היה פאר הקצונה הדתית בצה"ל, ולחשוד בו שמניעיו לסגור את הפנימיה היו אפליה אנטי-דתית זה לא יעלה על הדעת.

הציונות הדתית מתלוננת על אפליה בצה"ל? תמה ליברמן מול כל המיקרופונים והמצלמות. יש להם עשרות מכינות קדם צבאיות. יש להם שבעים ושלוש ישיבות הסדר, ויש להם אלפי חיילים שמשרתים רק שנה ושבעה חודשים עם תקצוב מלא, כאשר חייל חילוני משרת שלוש שנים מלאות.
המתקפה של ליברמן לא כוונה כלל לעברו של דרוקמן. סביר להניח שליברמן לא פגש אותו מימיו. היא חלק מחילופי האש בין 'ישראל ביתנו' ו'הבית היהודי' הנאבקים על קולות הגוש הימני. בנט ניצל את פרשת סגירת הפנימיה הצבאית הדתית כדי לטעון שליברמן הוא אנטי ציוני דתי. זה מצדו השיב לו מנה אחת אפיים במסיבת העיתונאים האמורה.

בנט ניצל את הסיפור לצרכים פוליטיים, אך נכון למועד כתיבת השורות הוא לא נקט צעד מעשי אחד נגד ליברמן. הוא לא הורה לח"כיו לתקוע תקציבים של עולים וישישים מארצות חבר העמים או לעכב סעיף אחד מתקציב משרד הביטחון שלליברמן יש בו עניין מיוחד. רק צעקות והודעות לעיתונות. לא צריך דמיון מפותח כדי לצפות מה 'יהדות התורה' הייתה עושה לליברמן במקרה שהוא היה מנסה לפגוע במוסד חרדי כלשהו. סיפי הקואליציה היו מזדעזעים וחרם על תקציבים הקרובים לליבה של ישראל ביתנו היה מוכרז בוועדת הכספים.

בצר לו פונה הרב דרוקמן, המכיר כנראה את נפש בהמתו, לעזרת החרדים. שבועיים לפני פסח ביקר שר הפנים אריה דרעי בשטח המיועד לבניית עיר חרדית בשפיר. ראש המועצה אשר אברג'יל קידם את פניו בברכה, אך קודם לכן הייתה לו בקשה קטנה. אם אפשר לקפוץ לפני הטקס לרב דרוקמן באור עציון ולשמוע מה יש לו לומר בפרשת סגירת הפנימייה הצבאית שבראשותו. אברג'יל, כך נודע אז לדרעי, הוא תלמיד לשעבר של דרוקמן.

דרעי לא סירב, והשניים עלו אור עציונה לפגישה עם כבוד הרב. ואז התברר לדרעי הסיפור האמתי: זה נכון שאכן צמרת צה"ל המליצה לסגור את כל הפנימיות הצבאיות מנימוקים כלכליים ואחרים, כך החליטה גם הוועדה בראשותו של חובש הכיפה עופר בוכריס. אחרי ההחלטות האלה, כך דרוקמן לדרעי, חשבתי לקבל עלי את הדין באהבה. כמו שנאמר דינא דמלכותא דינא.

אלא שאליבא דדרוקמן, ליברמן מגלה רק את חצי האמת. החצי השני הוא שלאחר שצה"ל קיבל את ההחלטה על סגירת הפנימיות, התקיים דיון נוסף בצמרת משרד הביטחון. בדיון השתתפו אלופים מצה"ל שהם בוגרי הפנימיה הצבאית החילונית בחיפה ודיברו נגד סגירתה. בתום הדיון הוחלט שצה"ל ימחק אמנם את סעיף הפנימיות הצבאיות מתקציבו ויחסוך עשרות מיליונים כפי שהוחלט. אפס כי הפנימיה החילונית תתוקצב מכאן ואילך ישירות על ידי משרד הביטחון. בתרגיל נבזי זה קיימו את החלטת צה"ל לסגור את שתי הפנימיות ובפועל סגרו רק את הפנימיה הדתית של הרב דרוקמן. אפוא האיום במשבר קואליציוני של הבית היהודי? לא היה ולא יהיה.

דרעי, כמו גפני, לא זוכר עוונות ישנים, וגם הוא שומר על הקולגיאליות הדתית שהבית היהודי שכח ממנה בשעתו. בסוף השבוע שעבר, שוחח דרעי עם ליברמן וביקש ממנו לשקול שוב את סגירת הפנימיה הצבאית הדתית של הרב דרוקמן. הוא סיפר לליברמן שבניגוד לפנימייה בחיפה שמקבלת בעיקר בני אליטות, הפנימיה של הרב דרוקמן היא בעיקר לנערי שכבות המצוקה, עולי אתיופיה, בני עדות המזרח ומשפחות רבות אחרות קשות יום. דרעי גם פרך את הטענה של משרד הביטחון ולפיה הפנימיה בחיפה משרתת גם את הציבור הדתי ויש בה חובשי כיפות רבים. פנימייה מעורבת לבנים ובנות, היא לא פנימייה שמיועדת לדתיים - הטיח דרעי בליברמן.

ליברמן שמע והבטיח לשקול. למחרת התפרסמה ההתקפה של בנט על ליברמן בנושא הפנימיה והנושא הפך לקרש ניגוח פוליטי. ליברמן כמובן שהפסיק לשקול ויצא בהתקפה משלו. בשלב זה נראה שחרף התערבותו של דרעי גורלה של הפנימיה הדתית באור עציון נחרץ. כדאי מאוד שמישהו יזכור את זה לפני הברית הבאה של בנט עם לפיד או כל גורם אנטי חרדי אחר.

שכר שבת

בהתאם לריטואל השנתי הקבוע, מוקדשים הימים שלאחר ל"ג בעומר לראיונות עם חברי כנסת חרדים שמבכים את הקריסה התחבורתית במירון. העיתונים מוציאים מהארכיון את הידיעות מהשנה שעברה על הקריסה, ומעדכנים רק את השעות המדויקות בהן קרתה. כשמדובר במוצאי שבת, צריך לעבוד קשה יותר. לדפדף ארבע שנים אחורה ואז לעשות 'גזור הדבק'. גם תגובות הנציגים זהות כמעט לחלוטין. צריך להקים רשות ממשלתית אחת שתרכז את כל הטיפול בעליה למירון. כמו כן צריך להשקיע מאות מיליוני שקלים להרחבת כבישי הגליל העליון לדו ותלת נתיבים כדי שישמשו יום אחד בשנה את חצי מיליון העולים למירון.

אז הייתה קריסה, או לא הייתה? הייתה, אבל הרבה פחות מזעקות השבר שהושמעו. במרבית שעות הלילה והיום התחבורה הציבורית התנהלה למופת וכסדרה. נקודת הכשל היחידה הייתה לפנות בוקר, כאשר עשרות האלפים שהשתתפו בהדלקות הגדולות, שהתקיימו השנה לאחר חצות לילה, ירדו בבת אחת לחניונים הגדולים.

המשטרה בחוסר שיקול דעת הפעילה פרשים מול הציבור שהסתער על האוטובוסים וניסתה לעשות סדר. בשעה שבע בבוקר כבר חזר הכול לסדרו. אם מישהו חושב שיכול להיות אחרת כשחצי מיליון איש מגיעים ליישוב בגליל בבת אחת, הוא מוזמן להגיש את הצעותיו לחברי הכנסת מוזס ואייכלר. כבר עשר שנים הם מציעים הצעות, והקריסה הקבועה באיזושהי שעה נתונה בעינה עומדת.

השאלה שנותרה פתוחה עדיין היא, האם אכן דחיית ההדלקות צמצמה את חילולי השבת של כוחות הביטחון. עשרות האלפים שהיו במירון בשבת ראו מול עיניהם שהתשובה היא ככל הנראה שלילית. בעיצומה של שבת כבר נכנסו גדודי שוטרים ליישוב מירון והחלו לאבטח את הנוכחים. לזכותו של רב המשטרה ייאמר שהוא דאג לשכן את השוטרים הדתיים באחד המבנים של המועצה המקומית גליל עליון, ומשם הם עשו את דרכם ברגל ליישוב. השוטרים החילונים ירדו מהאוטובוסים במרחק שני קילומטר מהיישוב, ועלו אליו ברגל כדי לא לפגוע ברגשות התושבים.

אגב, בניגוד לכל ההבטחות והאזהרות של גורמים ביישוב ("נסגור את השערים כדי שלא יהיה חילול שבת"), כל השערים היו פתוחים לרווחה. גם השער הראשי וגם שער חמש הידוע. השוטרים אפילו לא היו צריכים לפתוח אותם. הכול דיבורים.

המשמעות ברורה ונכתבה במדור זה לפני שבועיים. אין קשר בין ההדלקות לחילול השבת. המשטרה תאבטח את היישוב על עשרות אלפי אורחיו בשבת ועל מאות האלפים שיעלו אליו החל ממוצאי שבת ללא כל קשר לשעת ההדלקה. זו חובתה של משטרה שאחראית על שלום הציבור במעמד בהיקף כזה, ליד גבול הצפון, ועם כל סוגי הקהל שמגיע למקום.

אבל איחור ההדלקות כנראה לא היה לשווא. בעקיפין נהנו ממנו בעל הצימרים המלונות והלולים של היישוב מירון. לפני ארבע שנים, כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, מכרו ביישוב חבילות לינה של שני לילות. האורחים הנכבדים שהשתתפו בהדלקות שנערכו לפני חצות, יכולים היו לחזור לביתם בנחת לאחר מכן. איחור ההדלקות והעדר היכולת לחזור לפנות בוקר (אין תחבורה ציבורית חזרה לפני חמש בבוקר) אילצו אותם לרכוש חבילות לינה של שלושה לילות לפחות. מי שיודע כמה עולה מיטה ללילה בל"ג בעומר במירון, ויודע כמה מיטות כאלה יש ברחבי היישוב, מבין שאיחור ההדלקות גרם לכמה גורמים בענף הלינה במירון לעשות קופה יפה מאוד.

האם זו הסיבה שכמה מהתושבים הקימו את קול הזעקה המרה נגד חילול השבת הצפוי וביקשו לאחר את ההדלקות? חלילה לנו לחשוד בכשרים. לא תהא כזאת בישראל. הכוונה הייתה לשם שמיים, ובזכות ההשתדלות למען השבת הם כנראה באו על שכרם.

השבוע סיפר לנו יהודי חסידי ממיודעינו על מנהג ותיקין ב'מצווה טאנץ'. כאשר הבדחן רוצה לרמוז שמגיע לו טיפ הוא צועק פתאום "שאבעס – שאבעס". מה פתאום הוא נזכר דווקא השבוע בסיפור זה? אין לנו מושג. רק שמענו ורשמנו. בעלייה הבא למירון נתפלל שנבין.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

אולי יעניין אותך גם

פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
אם היו דוחים את ההדלקות ליום שני לא היו שום חילולי שבת. נקודה (ל”ת)
יהודי 21:40 20/05/2017
1
 
     אבל כבוד מדומה בעוה"ז, של עסקנים וגדולהם. כנראה = יותר משבת. (ל”ת)
 23:53 20/05/2017
 
היישובים החרדים. נחליאל, מתיתיהו, מעלה עמוס, מיצד. נהנו גם נהנים מתקציבי החטיבה להתיישבות. יישובים גדולים [אלפי משפחות] חילונים דתיים וחרדים. לא מקבלי (ל”ת)
בכייה של חינם, ושנאת חינם. 23:43 20/05/2017
2
 
     אבל גפני רוצה כסף. והרבה. (ל”ת)
 00:53 21/05/2017
 
הם חסידים יותר גדולים של כתבי העתונות והמאמרים של תומי לפיד  
בולסי נבילות טרפות 01:18 21/05/2017
3
 
יעקב הישן והיפה. (ל”ת)
 01:32 21/05/2017
4
 
ואת הכספים לנושאים החרדים הוא לא זיהה? אינטרסים!!  
חלי 07:49 21/05/2017

גפני שועל לא קטן, ברור שהוא בחר מה לזהות משיקולים פוליטיים את העברת התקציבים למה שמתאים לאג'נדה היה לו ממש ממש קשה לזהות. בוועדות האלה הכל כך ... ותן!! וצודק תגובה 2.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
5