close
הפוך לדף הבית גמ"ח קופונים
 
לרשימת המאורסים המלאה >>
יעקב רבלין - דין וחשבון
אבי בלום - בית ספר לפוליטיקה
לכל המבזקים
חדשות אחרונות חדשות אחרונות

כן רבותיי, פעם אנשים חיו טוב יותר // טור

העבודה הפיזית הייתה יותר קשה, אבל אנשים גם ישנו יותר, אכלו אוכל יותר בריא, היה להם יותר זמן עם המשפחה - ולא רק זה

6
הדפס
מרדכי רוט
מרדכי רוט

לאחרונה נתקלתי בדו שיח מעניין, דו שיח שכבר שמעתי בעבר - האם פעם לפני כמאתיים שנה כשלא היה את עידן המחשבים הטלפונים וכו' החיים היו יותר רגועים ושלווים?

כל אחד צידד לצידו אחד טען תשכח אני לא הולך אחורה בשביל כוס מים היה צריך לקום מוקדם בבוקר לרוץ לבאר מים. ואם נגמר באמצע היום מה עושים?? אני מעדיף לחיות היום בשנת 2017 ולפתוח את הברז ולשתות כוס מים.

אחד טען זה נראה לך חיים נורמליים כל הטירוף הזה רעש בלגן מכוניות עובדים קשה בקושי יש חיי משפחה. ותחשבו שפעם שלא היו מנורות ופלורסנט ים וחומרי הבערה לא תמיד היו מצויים או שהם היו יקרים אנשים היו הולכים לישון יחד עם החושך. לא ממשיכים לעבוד גם בשעות ממש מאוחרות רק בגלל שהאור המלאכותי עדיין דולק.

ושוב השני טוען אתה יודע כמה פעם אנשים מתו ממחלות בלי האנטיביוטיקה ובלי התרופות שיש היום. אנשים היו מתים מזיהומים מאוד פשוטים שהיום אפשר לטפל בהם בבית.

היום אתה חסין בפני כל מחלה הוא טען בלהט. ושוב הוא טוען ואומר נכון מתו אבל מה שהיו חיים היו חיים בריאים בלי לחץ. כשהגיע השלישי וטען שיש דרך האמצע שכמובן שעדיף עם הקדמה של היום אך צריך ליצור גבולות ברורים לקדמה זהו שלא תהרוס לנו את החיים שלנו.

ואז נזכרתי שאני גדלתי בבני ברק כילד. היינו יודעים שמשעה שתיים עד ארבע כל החנויות היו סגורות. בימי שישי באחת בצהריים גם היו נסגרות החניות. כן, בעלי החנויות היו הולכים לשנת הצהרים ארוחת צהרים או פונים לעיסוקיהם.

ואל תשכחו הם לא היו סוגרים את החנויות בשעה עשר בלילה, גם לא בשעה שמונה.- בשעה שבע החנויות היו נסגרות. ושוב כל יום שלישי אחרי הצהרים חניות היו סגורות. אנשים היו סוגרים את החניות כולם כדי לנח כמה שעות.

לך תסתובב היום בבני ברק תמצא חנות אחת שסוגרת בשעה שבע? או סגורה ביום שלשי אחרי הצהרים? או בכלל שיוצאים להפסקת הצהרים משתיים ועד ארבע? אתה יכול לחפש בלי סוף... מירב הסיכויים שלא תמצא. זה כבר לא נשמע לאנשים הגיוני לעבוד פתאום באמצע שבוע רק חצי יום.
וזה מזכיר לי מכונות, מכונות עובדות ללא הפסקה וללא גבול אין בהם רגשות הם ממשיכות לעבוד עד שמשהו נשבר וכשמשהו נשבר אנחנו מחליפים וממשיכים להפעיל את המכונה עד שהיא נשברת לגמרי. הפכנו את עצמנו למכונות עבודה. מכונות עבודה. ללא שימת לב לצרכים האנושיים הבסיסים שלנו.

אני לא יכול להגיד שהחיים של פעם היו יותר קלים, נכון אנשים קמו מוקדם מאוד בשביל מים היה צריך לגשת לבאר ולשאוב ולסחוב בחזרה עד הבית. אנשים חרשו בעצמם את השדה, זרעו וקצרו כביסה נעשית הרבה יותר קשה, העבודה הפיזית הייתה יותר קשה ומשמעותית מהיום. אבל אנשים גם ישנו יותר שעות כי ברגע שנהיה חושך אנשים הלכו לישון. ואנשים אכלו אוכל יותר בריא, לאנשים היה יותר זמן עם המשפחה שלהם, בחורף שלא היה ניתן לצאת מהבתים אנשים היו מקדישים זמן למשפחה שלהם.

שמעתי מחבר שהוא נסע לחו"ל והוא שאל את הבן שלו מה הוא יכול להביא לו משם. איזה הפתעה שאבא יכול לקנות ? אז הבן שלו ביקש ממנו לנסוע איתו כמובן שהאבא לא הסכים זאת נסיעת עבודה ויש לילד בית ספר וכו'. והבן שלו המשיך להתעקש שוב ושוב. בסופו של דבר הבן צעק לאביו: אני פשוט רוצה להיות איתך!! מה אתה לא מבין??

וחבר שלי מספר לי שזה כ"כ זעזע אותו החוסר יכולת לתת לבן שלו דבר פשוט כ"כ כמו זמן איכות ביחד. בגלל כל הטכנולוגיה אנחנו מוצאים את עצמנו עובדים בשעות לא סבירות. נוסעים בלי סוף, ומחוברים למכשירים כל הזמן בלי היכולת להתנתק.

תחשבו על זה שפעם שיחת טלפון לחו"ל היתה דבר מאוד מאוד יקר. אז היה זמן מיוחד מאוד לנהל שיחה עם אנשים מחו"ל גם בעיניני עבודה ומאחר ולא יכולים כל הזמן לנהל שיחות יקרות היה יותר זמן פנוי. היום אין שום בעיה לנהל שיחות לחו"ל בלי הפסקה ואנחנו נתפסים לזה, וממשיכים לנהל שיחות מהבית.

וזאת רק דוגמא אחת קטנה. אבל איך יהיה לו זמן אם אנחנו עובדים מסביב לשעון.

הבעיה היא שאנחנו יכולים לנצל את כל הטוב שיש בעידן המודרני אבל גם צריכים לדעת היכן עובר הגבול. אני באופן אישי כשאני מגיע הביתה נמצא אם ילדי סוגר את הפלאפון שם את הפלאפון על מצב שקט. חברי חזר עכשיו מחופשה, הוא מספר לי – אף אחד לא מת בגלל שיצאתי לחופשה של שבוע. ואני? אני קיבלתי כוחות אחרי שצרתי את החיים כדי לנשום רגוע יותר. שבילנו אנחנו צריכים ללמוד שחוץ מלנצל את היכולות שיש היום אנחנו גם צריכים לדעת היכן בדיוק הגבול עובר בין שיעבוד לעבודה ולמרוץ החיים לבין עצירה מוחלטת,

שעה של שקט, בלי מחשב, בלי נייד, בלי שום שיחות דחופות (אלא אם כן אתם מנתחים מומחים בתחום הלב ) תנו לעצמכם לעצור את המרוץ ולנשום, להיות עם הילדים, לדבר עם הבני זוג שלכם, לחיות.

פשוט לחיות.

אולי יעניין אותך גם
פתח את כל התגובות   הוסף תגובה
תגובות    
בגלל זה האברכים מאריכים ימים.  
שריר 09:26 16/06/2017

לא ממהרים לשום מקום אפילו לא לכולל, ואם מאחרים לכולל, או יוצאים מוקדם, או לא מגיעים בכלל אותו יום, אף אחד לא מרגיש בחסרונם.

הוסף תגובה חדשה
הגב לתגובה זו
1
 
     למשל בממוצע. אנשים ילדו 6 ילדים. רק 3 שרדו...וזה הממוצע... (ל”ת)
 13:15 16/06/2017
 
כל כך נכון וכואב (ל”ת)
שירה ציטלין 09:36 16/06/2017
2
 
הכותרת לא נכונה (ל”ת)
 18:01 16/06/2017
3
 
כתבות כאלה זה פיקוח נפש  
יוני 14:07 18/06/2017
4
 
חיים מרדכי כל מילה שלך זה זהב טהור אתה תותח (ל”ת)
נחמן 17:49 20/06/2017
5